תראו אותי
מאת: חגית ויינטראוב
(נכתב עבור הצגה שהעלו מכורים נקיים – ביחידה למלחמה בסמים, טירת הכרמל)
תראו אותי
מה אני כבר מבקש
תראו אותי
ככה, פשוט
כמו שאני
עומד כאן לפניכם
בפה יבש
חשוף
חושש
קצת עצבני...
תראו אותי
מרגיש כמו דף חלק,
דף גדול לבן
אבל מה...
עם כתם שחור
כתם קטן.
מה רואים? את הלבן שמסביב?
את הנקי?
העין נצמדת לשחור
והכתם גדל
נהיה ענק
חור
וחושך על פני תהום.
מנסה לפתוח דף חדש
מתחיל לצעוד
עוד צעד
עוד פסיעה
פשוט לצעוד
קדימה
בלי למעוד.
תראו אותי
כמו שאני
אמנם נקי
אך אני, כולי,
פצע גדול ומוגלתי
שרק עכשיו
בצעד מהוסס
ואיטי
מתחיל להגליד.
אז נכון, אני מסומן
אות קין חקוקה לי בווריד
נסו לא לשפוט
יש כבר אחד בשמים
שלקח על עצמו את התפקיד...
ותזכרו שיותר מכל אני פשוט צריך
ידיד.
אז האמת,
עם יד על הלב
האם אתם רואים אותי?
רואים את הכאב?
בבקשה
תנו לי את הזמן
אני הרי יודע שבעיניכם
אני מסומן
אז תראו אותי
מה אני כבר מבקש
אל תתאמצו להבין
מה ואיפה השתבש
תראו אותי
תראו
אותי
רק להיום
אני נקי.
תלחצו לי יד
אולי נשתה קפה
נכיר
גם השחור שלי
מתחיל להבהיר
תראו אותי
אני לא מצורע
יש בי גם טוב
לא הכל רע
כן, אני מסומן
יש לי כתם בנשמה
אבל גם אני
כמוכם
מחפש את מקומי
על פני האדמה.
תראו אותי.
|
